רפיון רצפת האגן ודליפת שתן

במדינת בישראל המספקת רפואה מודרנית, אין כל סיבה שאישה תסבול מבעיות הנובעות מרפיון רצפת האגן. בעיות אלו כוללות דליפת שתן או צואה, תחושה של מלאות או "גוש" באזור הנרתיק, קשיים ביחסי המין וכדומה. תופעות אלו מטופלות כיום באמצעים רפואיים סטנדרטיים, יעילים ופשוטים. התופעות מופיעות באוכלוסייה נרחבת וכולל נשים הסובלות מרפיון רצפת האגן, אלו מהוות כחמישית מן הנשים שבגיל הפריון ואילך.

הנשים אצלן מופיעה תופעת רפיון רצפת האגן סובלות מהגבלה ברמות שונות בפעילויות היומיומיות, עד לנכות של ממש. ההגבלה בתפקוד בקרב המשפחה והחברה בעטייה של דליפת שתן כרוכה באי נעימות, בושה וחרדה ניכרות - עד כדי פגיעה משמעותית באיכות החיים. נשים הסובלות מן התופעה נמנעות מיציאה חופשית מן הבית, נגרמת להן בושה מחמת העובדה שהן מדיפות ריח רע של שתן, עד כדי כך שהן נאלצות להשתמש באמצעי ספיגה באופן קבוע.

רצפת האגן מהווה מעין מדף רקמתי המורכב משרירים ורצועות והיא נושאת על גבה את איברי האגן - כיס השתן, המעי והרחם. חוסנם של שרירי ורצועות רצפת האגן נפגע לעיתים במהלך חיי האישה (בעיקר בעקבות לידות ובפרט לאחר לידות קשות). בעקבות כך צונחים האיברים הנתמכים בשרירי רצפת האגן ומופיעים תסמינים שונים המעידים על רפיון של רצפת האגן.

כ20%- מן הנשים סובלות מקשיים בשליטה על מתן השתן (דליפת שתן בזמן צחוק, שעול, עיטוש, יחסי מין או ללא כל מאמץ, ולעיתים - אף קושי בהתרוקנות). נשים אחרות מתלוננות על תחושה של מלאות באזור הפות או על הופעת בלט או גוש באותו אזור, על הפרעה בפעולת ריקון המעי, קשיים ביחסי המין - הן לאישה והן לגבר. אין מדובר כאן בתופעות הכרוכות בתהליכי הזדקנות דווקא (כפי שחלק מן החולות נוטה לחשוב ובשל כך גם מדחיקות את הבעיה).

מחקרים רפואיים מצאו כי הגורם המרכזי לרפיון רצפת האגן הינו לידה נרתיקית. ככל שהאישה ילדה יותר פעמים וככל שלידותיה היו קשות יותר, כך גם גדל הסיכון להופעת רפיון רצפת האגן וצניחת איבריו במהלך חייה. איכות חייה של החולה ותפקודה היומיומי נפגעים באורח קשה מן המגבלות הסניטריות והחברתיות המוטלות עליה (אי הנוחות הנגרמת בשל ה"גוש" המופיע בפתח הנרתיק, ההזדקקות לשירותים לעתים קרובות, השימוש הקבוע באמצעי ספיגה וכיוצא באלו). מטרתה של הרפואה האורוגינקולוגית הינה להתמודד עם מכלול קשיים אלו, ויש לראותם כמכלול ולשאוף לטפל בכולם. ליקויים אלו ניתנים לריפוי בטיפול מתאים אשר בסיסו הינו כמובן אבחנה מדויקת.

קיימת שונות רבה בין אישה לרעותה באשר לאופייה מידתה והיקפה המדויקים של הצניחה, וכל אלו יכתיבו את תכנונו של הטיפול לחולה המסוימת. דליפת השתן לכשעצמה, לדוגמה, עלולה לנבוע מצניחת כיס השתן, אי יציבות של שריר הדטרוסור, מילוי עודף של כיס השתן, שופכן אקטופי ועוד, ייתכנו אף שילובים של המתוארים לעיל. מובן כי לכל אחד מן הגורמים האטיולוגים מתאימה גישה טיפולית שונה.

מרפאות אורוגינקולוגיות אשר מוקדשות לריכוז הטיפול בנושא מורכב זה, מתנהלות ברוב המוסדות הרפואיים בארץ. בהם, מלבד בדיקה יסודית ע"י האורוגינקולוג מבוצעות גם בדיקות עזר פשוטות כמשקע השתן, תרבית שתן ובדיקתו הציטולוגית ונערכים לחולה גם מבחנים אורודינמים. לאחר עמידה על המאפיינים המדויקים של צניחת איברי האגן אצל האישה ניתן לדון בבחירת הטיפול היעיל והנכון ביותר עבורה. לאחדות (אצלן רפיון רצפת האגן אינו מתקדם) תתאים פיזיותרפיה ייעודית לחיזוק שרירי רצפת האגן. הטיפולים הפיזיותרפיים כוללים תרגילים מיוחדים העשויים לסייע במניעת דליפת השתן ע"י חיזוק שרירי רצפת האגן והשבת כיס השתן לעמדתו הגבוהה. בכך תתאפשר שוב שליטה במתן השתן. עם אלו נמנות הטכניקות של "קגל", "פאולה", הביו-פיד-בק, הגירוי חשמלי ועוד. נשים אחרות מאובחנות כסובלות מאי יציבות של שריר כיס השתן. התכווצויות לא רצוניות של שריר כיס השתן עלולות לגרום לדליפת שתן, באורח לא רצוני וללא שליטה. בעיית התכווצותו הבלתי רצונית של שריר כיס השתן עלולה לנבוע אמנם מזיהום בשתן (אשר יטופל בקלות יחסית על ידי אנטיביוטיקה פשוטה) או פוליפ בכיס השתן (אשר ניתן לכריתה באמצעות מיכשור רזקטוסקופי ודרך השופכה), אך לרוב מדובר בהקשר זה בהפרעה אידיופטית לתפקוד שריר הדטרוסור. הפרעה זו מטופלת בהצלחה רבה בנטילת תכשירים תרופתיים מתאימים.

התרופות המשמשות בתחום זה כוללות תכשירים המונעים התכווצות לא רצונית של כיס השתן ואת דליפת השתן הבאה בעקבות התכווצות שכזו, (פרימוניל, נוביטרופן וכולי). דא עקא - לתרופות אלו תופעות לוואי לא רצויות, בעיקר יובש בפה. לאחרונה משווקים תכשירים חדשניים המונעים את התופעות הלא רצויות של התרופות הקודמות: ה"דטרוסיטול", ה"ספזמקס" וה"וסיקייר". לתרופה אלו מיעוט ניכר של השפעות לוואי אנטי-כולינרגיות כגון יובש ריריות ולכן הן נסבלת היטב ולאורך זמן ע"י המטופלות. עלות הטיפול עדיין גבוהה למדי אך צפויה לפחות עם הכללת התרופות החדשות ב"סל הבריאות". הנשים הסובלות מצניחה מתקדמת של כיס השתן ואשר אינן יכולות להנות מפיזיותרפיה זקוקות לניתוח.

מאז שנות ה- 50 ועד היום תוארו למעלה מ- 200 ניתוחים שונים למניעת דליפת השתן, לכל אחד מהם יתרונות וחסרונות משלו. הניתוחים שהיו רווחים בעבר לטיפול בבעיה, חייבו אשפוז והחלמה ממושכים יחסית לניתוח החדש שהינו עתיר הצלחה במובן של ריפוי (ארוך טווח) ועם זאת הוא כרוך באשפוז בן יום אחד בלבד.

 

ניתוח זה T.V.T - Tension Free Vaginal Tap, אשר התווסף בעשור האחרון למגוון הניתוחים המשמשים לתיקון הליקוי, הינו בעל יכולת ריפוי גבוהה ואינו כרוך אלא באי-נעימות מינימאלית, הניתוח מבוצע בהרדמה מקומית ומצריך אשפוז חד-יומי ונדרשת החלמה בת ימים ספורים בלבד.

חשיבות רבה נודעת לניהול הטיפול במסגרת מרפאה גינקואורולוגית ייחודית: הכרה מעמיקה של הרופא את מכלול הנושאים האבחוניים והטיפוליים, על יתרונותיהם וחסרונותיהם הינה תנאי הכרחי להצלחה.

לבחירת הטיפול הנכון וההולם ביותר לחולה המסוימת משקל רב: התאמה מדויקת של הטיפול הנכון מתוך כלל הטיפולים תמנע תופעות לוואי מיותרות. בעולם המערבי מסכימים כיום כי ריכוז העיסוק בגינקואורולוגיה בידיים מנוסות מביא לשיפור התוצאות הטיפוליות, למניעת ביצוע ניתוחים מיותרים ו\או לא נכונים. מוסכם כמובן כי לכך השפעה ישירה על עלייה משמעותית במידת שביעות רצונן של המטופלות מתוצאותיו הכוללות של הטיפול.

ניתוח זה (T.V.T - Tension Free Vaginal Tap) מבוצע בהרדמה מקומית, אזורית או כללית והמנותחת יכולה לשוב לפעילותה הרגילה בתוך ימים ספורים. קרוב למאה נשים עברו ניתוח זה במסגרת השרות האורוגינקולוגי במרכז הרפואי "שערי-צדק" בירושלים. בסקר מקיף אשר נכתב ע"י פרופ' נוימן ופרופ' דיאמנט וראה אור על דפי כתב העת "הרפואה" בחודש יוני 2000 נמצא כי ההצלחות הטיפוליות המושגות בעזרת ניתוח זה אינן נופלות (ויתכן שאף עולות) על אלו שנרשמו בהקשר לניתוחים המסורתיים, בעוד שאי הנעימות הכרוכה בניתוח זה הינה קלה מאוד, יחסית לידת הסבל שהייתה מנת חלקן של המנותחות שעברו את טיפולי העבר. בזכות הניתוח החדשני אין עוד צורך בפתיחת הבטן לשם השגת "הרמת" השלפוחית. הניתוח נכלל זה לא מכבר ב"סל הבריאות" והינו זמין, לכן, לכל הנשים הזקוקות לו.

 

החל משנת 2003 הולך ותופס את מקום ה- TVT ניתוח חדש עוד יותר, ה- TVTO.

לניתוח החדש יתרונות על ה- TVT הקודם במונחים של קיצור נוסף של משכי הניתוח, האשפוז וההחלמה - אף מעבר למה שהיה מקובל עד כה.

ניתן לציין כי נשמרו אחוזי הריפוי הגבוהים של ה- TVT אף ב- TVTO.

מקור: הרצאה מאת פרופ' מנחם נוימן, שנת 2005

 

 

החל משנת 2006 הוכנס לשימוש ניתוח ה- TVT SECUR שהינו פחות פולשני מקודמיו ולכן תופעות הלואי הכרוכות בו פחותות אף הן.

 

בעקבות כך והחל משנת 2006 מבצע פרופ' נוימן בעיקר את ניתוחי ה- TVT SECUR (כמתואר בתמונה משמאל).

 

 

 

 

 

 

 


דרכי קשר     רשימת מאמרים רפואיים     מילון מונחים     תנאי שימוש

למשלוח דואר בנושאים טכניים לגבי האתר - נא להקיש כאן       לפניה ישירה לפרופ' נוימן - נא להקיש כאן

© כל הזכויות שמורות לפרופ' מנחם נוימן - לקריאת תנאי השימוש באתר - נא להקיש כאן