בורחות מהבושה
 

נשים רבות הסובלות מבריחת שתן מתקשות להתמודד עם הבושה, וחוששות לפנות לטיפול. לי לקח 16 שנים עד שהבאתי את עצמי לעבור ניתוח
רחלי הר דגן  |  19.02.2012


 

טור זה מוקדש באהבה לכל הנשים שמתביישות בעצמן, כי הגוף שלהן החל להתנהג לפתע פתאום כמו זקן. לכל אלו שלא מדברות על "זה". לכל אלו שמתבאסות שהפכו לסוג של "גרוטאות". לנשים הנהדרות שחדלו להרגיש שהן שולטות בחייהן, שהפסיקו לעשות דברים שאהבו בעבר, והן נורא רוצות להחזיר את הגלגל לאחור. לכל אלו ש"בא להן למות כבר" מהריח החומצי הזה שהולך איתן קבוע, לכל אלו שנמאס להן להסתובב עם תחבושות היגייניות עבות בתיק כל הזמן.

 

ילדתי את בתי עדן בגיל 30 (כמעט). כמה חודשים לאחר הלידה התחלתי לשים לב שיש לי בריחת שתן, מדי פעם, כשאני משתעלת, מתעטשת, או צוחקת. בהתחלה תייקתי את התופעה תחת הסיווג: "דברים שקורים לגוף (אחרי לידה או בכלל), ושצריך לתת להם זמן להסתדר מעצמם". אז נתתי לעצמי ה-מ-ו-ן זמן. כמה? 16 שנים! וחיכיתי שהדברים יסתדרו מאליהם, ואחרי שעבר זמן, והמצב רק השתנה לרעה (במיוחד כי במסגרת העבודה שלי הרמתי סירים כבדים מאוד), החלטתי שנמאס לי לחיות כל הזמן בחרדה שמא "יברח לי", והתחלתי תהליך של בדיקה וטיפול.

 

אז מה היה לנו שם? ביו-פידבק, אקופונקטורה, שיטת פאולה, ועוד ניסיונות מצוינים שלא צלחו. בינתיים לא העזתי לצאת מהבית ללא תחבושות היגייניות סופגות, שני זוגות תחתונים, ובחורף זוג מכנסיים נוסף. אני, שהייתי טיפוס ספורטיבי, הפכתי לבטטת בית עצבנית. אני, שהייתי חיית מסיבות ידועה, הפסקתי לרקוד ולהשתולל אפילו בבית. אני, שהייתי ציידת גברים מיומנת, הפסקתי לפרגן לעצמי את העניין לגמרי.

 

כשעדן היתה בת שמונה, אימא של חברה טובה עברה ניתוח להרמת רצפת האגן, והחלימה בקלות יחסית. אחרי שתחקרתי אותה ביסודיות, וגיליתי שהרופא שטיפל בה עשה נסים ונפלאות, החלטתי שאין לי מה להפסיד וקבעתי תור.

 

צחוק מתגלגל

הגעתי לאורו-גיניקולוג ד"ר מנחם נוימן, רופא שמומחיותו בעיות של רצפת אגן. ממנו שמעתי שהעניין אינו בהכרח תופעה של הזדקנות הגוף, ושגם נשים צעירות סובלות מהבעיה כתופעת לוואי של לידה טבעית. למעשה, סטטיסטית אחת משלוש נשים קורעת בלידה את הרצועה שמחברת את שלפוחית השתן לעצמות האגן.

עד כאן ה"לדעת", ועכשיו הגיע החלק הטריקי של "לעשות" - לקח לי עוד 8 שנים בערך, כי היו לי מחשבות על עוד ילד והד"ר נוימן הסביר שאם מבצעים את ההליך, ואחר כך נכנסים להריון, יש צורך בלידה בניתוח קיסרי, או לחילופין לעבור את ההליך שוב. במאי האחרון - סמוך ליום ההולדת שלי - קבעתי תור לרופא ומועד לניתוח. קיבלתי טפסים לסדרת בדיקות נחוצות והוראות מדויקות של ‘עשי ואל תעשי', ובא לציונה גואל. עברתי את הניתוח ביום שני בבוקר. בחמישי כבר הייתי במשרד, כך שניתן לתאר את ההחלמה כ"די קלילה", אבל הכול יחסי. לי יש סף כאב גבוה וחוסן כללי מצוין, ועם מעט עזרה ממשככי כאבים שהרופא רשם, הכאבים חלפו אחרי כמה ימים.

 

אחרי חודש הייתי בביקורת מוצלחת. אחרי שצלחתי את התקופה הראשונה, עדיין תוך כיווץ חזק של שרירי האגן just in case, עניין של הרגל שרכשתי לאורך שנים. התחלתי לחיות מחדש: חדר כושר, השתוללויות על הטרמפולינה עם האחיינים, ריקודים מוטרפים עם עדן בסלון, רכיבה על האופניים שקניתי לפני שנה וצחוק מתגלגל בלי חשבון. עצה אישית מניסיון - עשו לעצמכן טובה וטפלו בעצמכן בזמן.

בסקר חדש שבוצע באמצעות מכון המחקר TNS וכלל מדגם מייצג של נשים מגיל 40 ומעלה, עולה כי אחת מכל 3 נשים בישראל בגילים 40 עד 49 (33%) סובלת מדליפת שתן שאינה מטופלת. במטרה לשבור את מחסום הבושה הכרוך במצבים רפואיים נשיים שכיחים, ולהביא לצמצום מספר הנשים הסובלות שאינן פונות לטיפול, יזמו שני איגודי רופאים - האיגוד הישראלי לאורו-גיניקולוגיה והאגודה לגיל המעבר - אירועים להעלאת מודעות לביישנות רפואית נשית מהיום (19 בפברואר) ועד 3 במארס. האירועים ייערכו בבתי חולים ברחבי הארץ, ויכללו מרכז מידע לנשים (בטלפון 2711*) ומפגשי בריאות.

 

הכותבת היא תושבת חולון, בת 47, אם חד הורית לבת, העוסקת בשיווק ומכירות

 

דרכי קשר     רשימת מאמרים רפואיים     מילון מונחים     תנאי שימוש

 

למשלוח דואר בנושאים טכניים לגבי האתר - נא להקיש כאן       לפניה ישירה לפרופ' נוימן - נא להקיש כאן

© כל הזכויות שמורות לפרופ' מנחם נוימן - לקריאת תנאי השימוש באתר - נא להקיש כאן