מאבק בהדלפות 
אחת מכל חמש נשים עלולה לסבור מדליפת שתן, אז למה רק מעטות מהן פונות לטיפול רפואי בבעיה?
פרופ' מנחם נוימן | עיתון הארץ | 03/07/2011 

 

כשדינה בת 45, אם לשלושה, נכנסה למרפאה לאורו-גינקולוגיה באסותא, ניכר היה על פניה שהיא סובלת. "אני כבר לא יודעת מה לעשות", הפטירה וסיפרה לי שהיא סובלת מדליפת שתן במאמץ. בשנים האחרונות לא רק מאלצה להפסיק לעסוק בספורט, אלא שזה זמן רב היא נאלצת לתכנן את סדר היום כך שתימצא בקרבת שירותים בכל זמן נתון, ולהחזיק בתיקה תחתונים נקיים ופדים להחלפה. דינה מגבילה את עצמה בשתייה, חוששת שהיא מדיפה ריח של שתן, מסתירה את הבעיה מבן זוגה ומילדיה וחיה בחשש מתמיד שקלונה יחשף.

 

הסיפור של דינה אינו חריג. אחת מכל חמש נשים סובלת מדליפת שתן במאמץ בשלב כלשהו בחייה. בישראל סובלות מהבעיה כחצי מיליון נשים. ל- 250 אלף מהן יש בעיה ברצפת האגן, הגורמת לדליפת שתן ומצריכה התערבות כירורגית, אבל רק 1% מהסובלות מהבעיה פונות לטיפול. לפי מחקרים, כ- 200 אלף ישראליות סובלות מהבעיה בדרגה קשה, בכל הארץ מבוצעים רק כ- 2,000 ניתוחים בשנה.

בדומה לנשים רבות במצבה, דינה בוששה להגיע לרופא משום שחששה שתתויג ב"זקנה" שגופה הכזיב, שאינה מסוגלת עוד לשלוט בצרכיה.

 

בכנס השנתי של איגוד האורולוגים האמריקאי, שנערך במאי 2011 בוושינגטון שבארצות הברית, הבושה והחשש של נשים מתיוגן כדולפות שתן הוגדרו מכשלה ממשית בדרך לפניה לרופא ולפתרון מלא.

 

רפיון רצפת האגן נגרם משילוב של נזק שנגרם לרקמות בעת לידה וחולשה של רקמות החיבור. עם חלוף השנים נוצרים בקעים ברצפת האגן, אבריה צונחים ופעילותה נפגעת. הפגיעה מובילה לדלף לא רצוני של שתן בעת מאמץ ולעליה בלחץ התוך בטני בעת השתעלות, התעטשות, צחוק וקיום יחסי מין. איכות החיים של האשה, תפקודה ודימויה העצמי נפגעים קשות.

 

מלבד הבושה, נשים רבות אינן מבינות שלא נגזר עליהן לסבול מדליפת שתן לנצח. אפשר לרפא את רצפת האגן, הבנויה שרירים ורצועות, שתפקידה לתמוך באברי האגן: הרחם, שלפוחית השתן והמעי, למנוע את צניחתם ולאפשר את פעילותם התקינה.

 

בצניחת רצפת האגן אפשר לטפל באמצעים שונים - מתרגילים לחיזוק השרירים ועד לניתוח. עד לפני כ- 15 שנים הטיפול התבסס על ביטוח בטני נרחב, שהיה כרוך באשפוז, בהחלמה ממושכת ובתופעות לוואי. כיום יש אפשרות לניתוח קצר המכונה TVT. הניתוח בוצע דרך הנרתיק, ללא צורך בחתך בדופן הבטן, ומאפשר שחרור מבית החולים בתוך שעות מעטות.

 

טיפול אצל אורו-גינקולוג שרכש ניסיון ומיומנות בתחום עשוי להביא לריפוי באחוזים גבוהים, עד 90%. הסיכון לסיבוך נמוך. 5% מהמנותחות נזקקות לקטטר ללימים מעטים ולעיתים מתפתח כאב, שאפשר להקל באמצעות משככי כאבים. בניתוח יש סיכון נמוך לפגיעה בכיס השתן, במעי, בכלי הדם ובעצבים. הניתוח ניתן לביצוע בהרדמה מקומית והוא כלול בסל הבריאות.

 

צניחת אברי האגן דומה לכל בקע אחר בדופן הבטן, ולכן לאחרונה הולכת ומשתרשת ההכרה כי שי לטפל בהן באופן דומה. בקרב הרופאים מתרחבת האסכולה המעדיפה שימור ושיקום במקרים של צניחת רחם, במקום כריתה. כך, שנמנעת מן האשה הפרידה מאיבר משמעותי ונמנעים ממנה סיבוכים הכרוכים בכריתת רחם, אלא שהרחם עשוי לשמש מעין "קולב" המאפשר שיקום של צניחת נרתיק ותיקון של רפיון מרכזי ברצפת האגן. נשים שסובלות מצניחת נרתיק אחרי כריתת רחם (ומסתבר שיש רבות כאלו) מטופלות בניתוח לדני ובעזרת מתלה רשת לשיקום הצניחה. הלקח פשוט: את תתני לבושה להרוס את חייך.

 

הכותב הוא מומחה באורו-גינקולוגיה בבית החולים אסותא ואחראי תחום אורו-גינקולוגיה בבית החולים לגליל המערבי - נהריה


דרכי קשר     רשימת מאמרים רפואיים     מילון מונחים     תנאי שימוש

 

למשלוח דואר בנושאים טכניים לגבי האתר - נא להקיש כאן       לפניה ישירה לפרופ' נוימן - נא להקיש כאן

© כל הזכויות שמורות לפרופ' מנחם נוימן - לקריאת תנאי השימוש באתר - נא להקיש כאן